ואֶפְשָׁר שֶׁגַּם קַר בַּפְּרוֹזְדוֹר מְפַעֶם הַשָּׁעוֹן לְאִטּוֹ מַר הַזְּמַן עַל סַף הַחַלּוֹן דְּרוֹר הַבַּיִת כְּנָפָיו אֲפֹרוֹת, מְיַלֵּל בַּן הָרוּחַ וְיֶלֶד בֵּן שֶׁש נִכְנַס אֵל חַדְרֵךְ. וְאֵין לָךְ דָּבָר בָּעוֹלָם זוּלָתוֹ ואֶפְשָׁר שֶׁהֵנַחְתְּ אֶת יָדֵךְ עַל פָּנָיו, וְהֵחָמְתְּ אֵת לִבֵּךְ בְּלֶחְיוֹ ואֶפְשָׁר שֶׁחָשַׁבְתְּ לְעַצְמֵךְ: הִנֵּה כָּךְ בְּדִיּוּק גִּלָּה הָאָדָם הַקַּדְמוֹן אֶת הָאֵשׁ